<h1>ראבי"ה שו"ת סימן קמ"ט</h1>
<h2>דף קז.</h2>
גרסינן בפרק ערבי פסחים אין אומרים הבא כוס של ברכה לברך עליו אלא על היין, פי' ברכת המזון, ולא אמרן אלא שלא קבע סעודתו עלויה אבל קבע סעודתו עלויה לית לן בה. וכתב רבינו שמואל דלא גרסינן ליה. ורוב רבותינו ג(י)רסו אותו. וכן נראה לי, שהקביעות מחשיבו לברך עליו. ואינו נקרא קביעות אלא שרגילים תמיד בכך, כגון במקום שאינו מצוי יין. וכי האי גוונא גרסינן בפ' כיצד מברכין [ל"ח ע"א] אמר ליה מי סברת נהמא הוא גובלא בעלמא הוא ומברכין עלויה בורא מיני מזונות ולא אמרן אלא שלא קבע סעודתיה עלויה אבל קבע סעודתיה עלויה מברך עלויה המוציא ושלש ברכות. ובריש פרקין שם [ל"ה ע"ב] גרסינן גבי יין אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא אמר קבענא מאי אמר ליה לכשיבא אליהו ויאמר אי הוי קביעותא אי לא הוי קביעותא השתא מיהא בטלה דעתו אצל כל אדם. ותו גרסינן התם [מ"ב ע"א] הלכה היו לפניו מינים הרבה רב הונא אכל תליסר ריפתי בני תלתא תלתא לקבא ולא בריך, פירוש לחמניות היו, אמר ליה רב נחמן עדיין [מר] כפין הוא רב נחמן לטעמיה דאמר כל שאחרים קובעים עליו סעודה צריך לברך, ומסיק נמי הכי התם גבי פת הבאה בכיסנין ולחמניות לא קשיא הא דקבע [סעודתיה עלייהו] והא דלא קבע סעודתיה עלייהו. ומדקאמר רב נחמן כל שאחרים קובעים ש"מ דלא תלוי בו הקביעות אלא ברגילות בני אדם אחרים. [וכן] גבי שכר לברכת המזון, אבל לא לקידוש, מדלא כייל להו ותני אין מקדשין ואין מברכין אלא על היין, שמע מינה דלקידוש לא מהני אע"פ שהוא קבע וגם שהוא חמר מדינה. אבל להבדלה אי הוי חמר מדינה מהני, כדמוכח בעובדא דאמימר. ונמצינו למדין מכאן נמי באדם הקובע לעצמו לאכול וורימזלי"ך או קלושנו"ש בלא לחם גמור, כיון שרוב פעמים אין רגילות לא לו ולא לאחרים בכך, דלא מברך אלא בורא מיני מזונות ואחריו ברכה אחת מעין ג'. והא דתנן בפרק כיצד מברכין [מ"ד ע"א] ר' עקיבא אומר אפי' אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות, לאו למימרא מזונו למעוטי אחרים, אלא והוא מזונו של כל אדם. תדע מדפריך בגמרא ומי איכא מידי דהוי שלק מזונו ודחק רב אשי בקלח של כרוב שנו שזהו מזון של כל אדם, אבל אם בו היה תלוי לישני ליה בכל מילי וכגון שזה האיש קבע עצמו בדבר זה, אלא שמע מינה כדפרישית. אב"י העזר"י.
